The book "Medicine in an Age of Revolution" offers a fresh perspective on the evolution of medicine during the tumultuous 17th century in Britain, challenging the long-held notion that Puritanism was the primary driving force behind medical advancements. Instead, author Peter Elmer argues that the civil wars and their aftermath provided a fertile ground for reevaluating traditional attitudes towards medicine, with enthusiasm for change found across the religious spectrum. This period saw medical practitioners becoming increasingly involved in contemporary religious and political debates, leading to a politicization of the medical profession. As the book reveals, doctors, apothecaries, and surgeons were no longer just healers but also active participants in everyday political and civic life, with their religious and political orientation often influencing their career development. In towns and cities, medical practitioners claimed special authority in diagnosing the ills of society, reflecting the growing importance of their profession. The text explores how the body politic, a Renaissance commonplace, was now populated by medical practitioners who wielded significant influence in shaping the course of society. The book's central argument is that the development of modern knowledge was not solely the domain of a small religious elite, but rather a collective effort driven by a desire for progress and reform.

Книга «Медицина в эпоху революции» предлагает новый взгляд на эволюцию медицины в течение бурного 17-го века в Великобритании, бросая вызов давнему представлению о том, что пуританство было основной движущей силой медицинских достижений. Вместо этого автор Питер Элмер утверждает, что гражданские войны и их последствия предоставили благоприятную почву для переоценки традиционного отношения к медицине, с энтузиазмом к изменениям, обнаруживаемым во всем религиозном спектре. В этот период практикующие врачи стали все активнее участвовать в современных религиозных и политических дебатах, что привело к политизации медицинской профессии. Как показывает книга, врачи, аптекари и хирурги были уже не просто целителями, но и активными участниками повседневной политической и гражданской жизни, их религиозная и политическая ориентация часто влияла на развитие их карьеры. В городах и поселках практикующие врачи претендовали на особый авторитет в диагностике болезней общества, отражая растущую важность своей профессии. Текст исследует, как политика тела, обычное явление эпохи Возрождения, теперь была населена практикующими врачами, которые оказали значительное влияние на формирование курса общества. Центральным аргументом книги является то, что развитие современных знаний было не только областью небольшой религиозной элиты, а скорее коллективными усилиями, движимыми желанием прогресса и реформ.

livre « La médecine à l'ère de la révolution » offre une nouvelle vision de l'évolution de la médecine au cours de l'agitation du 17ème siècle au Royaume-Uni, défiant l'idée de longue date que le puritanisme a été le principal moteur des progrès médicaux. Au lieu de cela, l'auteur Peter Elmer affirme que les guerres civiles et leurs conséquences ont fourni un terrain favorable pour réévaluer les attitudes traditionnelles à l'égard de la médecine, avec l'enthousiasme pour les changements découverts dans tout le spectre religieux. Au cours de cette période, les praticiens se sont de plus en plus impliqués dans le débat religieux et politique moderne, ce qui a conduit à la politisation de la profession médicale. Comme le montre le livre, les médecins, les pharmaciens et les chirurgiens n'étaient plus seulement des guérisseurs, mais aussi des acteurs actifs de la vie politique et civile quotidienne, leur orientation religieuse et politique a souvent influencé le développement de leur carrière. Dans les villes et les villages, les médecins revendiquaient une autorité particulière dans le diagnostic des maladies de la société, reflétant l'importance croissante de leur profession. texte explore comment la politique du corps, un phénomène courant de la Renaissance, a maintenant été habitée par des praticiens qui ont eu une influence considérable sur la formation du cours de la société. L'argument central du livre est que le développement de la connaissance moderne n'était pas seulement un domaine de petite élite religieuse, mais plutôt un effort collectif motivé par le désir de progrès et de réforme.

libro «Medicine in the Revolution Age» ofrece una nueva visión de la evolución de la medicina durante el turbulento siglo XVII en el Reino Unido, desafiando la idea de larga data de que el puritanismo fue el principal motor de los avances médicos. En cambio, el autor Peter Elmer sostiene que las guerras civiles y sus consecuencias han proporcionado un terreno propicio para revaluar las actitudes tradicionales hacia la medicina, con entusiasmo por los cambios encontrados en todo el espectro religioso. Durante este período, los médicos se involucraron cada vez más en los debates religiosos y políticos modernos, lo que llevó a la politización de la profesión médica. Como muestra el libro, los médicos, los farmacéuticos y los cirujanos ya no eran solo curanderos, sino que también participaban activamente en la vida política y cívica cotidiana, su orientación religiosa y política a menudo influía en el desarrollo de sus carreras. En ciudades y pueblos, los profesionales de la medicina han reivindicado una especial autoridad en el diagnóstico de enfermedades de la sociedad, reflejando la creciente importancia de su profesión. texto explora cómo la política corporal, un fenómeno habitual del Renacimiento, estaba ahora habitada por practicantes que tuvieron una influencia significativa en la formación del rumbo de la sociedad. argumento central del libro es que el desarrollo del conocimiento moderno no era sólo un dominio de una pequeña élite religiosa, sino más bien un esfuerzo colectivo impulsado por el deseo de progreso y reforma.

O livro «Medicina na Revolução» oferece uma nova visão da evolução da medicina durante o turbulento século 17 no Reino Unido, desafiando a visão antiga de que o puritanismo foi o principal motor dos avanços médicos. Em vez disso, o autor Peter Elmer afirma que as guerras civis e suas consequências ofereceram um terreno propício para reavaliar as atitudes tradicionais da medicina, com entusiasmo pelas mudanças encontradas em todo o espectro religioso. Durante este período, os médicos praticantes se tornaram cada vez mais envolvidos nos debates religiosos e políticos modernos, o que levou à politização da profissão médica. Como mostra o livro, médicos, farmacêuticos e cirurgiões já não eram apenas curandeiros, mas também membros ativos da vida política e cívica diária, sua orientação religiosa e política frequentemente influenciava o desenvolvimento de suas carreiras. Nas cidades e vilarejos, os médicos reclamaram uma autoridade especial no diagnóstico de doenças da sociedade, refletindo a crescente importância da sua profissão. O texto explora como a política corporal, um fenômeno comum do renascimento, foi agora habitado por médicos praticantes que tiveram uma influência significativa na formação do curso da sociedade. O argumento central do livro é que o desenvolvimento do conhecimento moderno não era apenas uma área de uma pequena elite religiosa, mas sim um esforço coletivo impulsionado pelo desejo de progresso e reforma.

Il libro «La medicina nell'epoca della rivoluzione» offre una nuova visione dell'evoluzione della medicina nel corso del diciassettesimo secolo in Gran Bretagna, sfidando l'idea di lunga data che il puritanesimo è stato il principale motore dei progressi medici. L'autore Peter Elmer sostiene invece che le guerre civili e le loro conseguenze hanno fornito un terreno favorevole per rivalutare il rapporto tradizionale con la medicina, con l'entusiasmo per i cambiamenti riscontrati in tutto lo spettro religioso. In questo periodo, i medici praticanti sono diventati sempre più coinvolti nel dibattito politico e religioso contemporaneo, che ha portato alla politicizzazione della professione medica. Come mostra il libro, medici, farmacisti e chirurghi non erano più solo guaritori, ma anche parte attiva della vita politica e civile quotidiana, il loro orientamento religioso e politico ha spesso influenzato lo sviluppo della loro carriera. Nelle città e nei villaggi, i medici hanno rivendicato una particolare credibilità nella diagnosi delle malattie della società, riflettendo l'importanza crescente della loro professione. Il testo indaga come la politica del corpo, un fenomeno comune del Rinascimento, è stato ora abitato da medici praticanti che hanno avuto un impatto significativo sulla formazione del corso della società. L'argomento centrale del libro è che lo sviluppo della conoscenza moderna non era solo un campo di piccola élite religiosa, ma piuttosto uno sforzo collettivo guidato da un desiderio di progresso e di riforma.

Das Buch „Medicine in the Age of Revolution“ bietet eine neue Perspektive auf die Entwicklung der Medizin während des turbulenten 17. Jahrhunderts in Großbritannien und stellt die seit langem bestehende Vorstellung in Frage, dass der Puritanismus die Hauptantriebskraft für medizinische Fortschritte war. Stattdessen argumentiert der Autor Peter Elmer, dass Bürgerkriege und ihre Folgen einen fruchtbaren Boden für die Neubewertung der traditionellen Einstellung zur Medizin boten, mit einer Begeisterung für die Veränderungen, die im gesamten religiösen Spektrum zu finden sind. In dieser Zeit engagierten sich die Praktizierenden zunehmend in der modernen religiösen und politischen Debatte, was zur Politisierung der Ärzteschaft führte. Wie das Buch zeigt, waren Ärzte, Apotheker und Chirurgen nicht mehr nur Heiler, sondern auch aktive Akteure im politischen und bürgerlichen Alltag, ihre religiöse und politische Orientierung beeinflusste oft die Entwicklung ihrer Karriere. In Städten und Gemeinden beanspruchten Praktizierende eine besondere Autorität bei der Diagnose von Krankheiten der Gesellschaft, was die wachsende Bedeutung ihres Berufs widerspiegelt. Der Text untersucht, wie Körperpolitik, ein häufiges Phänomen der Renaissance, jetzt von praktizierenden Ärzten bewohnt wurde, die einen erheblichen Einfluss auf die Gestaltung des Kurses der Gesellschaft hatten. Das zentrale Argument des Buches ist, dass die Entwicklung des modernen Wissens nicht nur ein Bereich einer kleinen religiösen Elite war, sondern vielmehr eine kollektive Anstrengung, die von dem Wunsch nach Fortschritt und Reformen angetrieben wurde.

רפואה בעידן המהפכה מציע נקודת מבט חדשה על האבולוציה של הרפואה במהלך המאה ה -17 הסוערת של בריטניה, מאתגר את התפיסה הארוכה כי פוריטניזם היה הנהג העיקרי של ההתקדמות הרפואית. במקום זאת, הסופר פיטר אלמר טוען שמלחמות אזרחים ותוצאותיהן סיפקו קרקע פורייה לחידוש הגישה המסורתית כלפי הרפואה, בהתלהבות מהשינויים המתרחשים על פני הקשת הדתית. במהלך תקופה זו, עסקני הרפואה נעשו מעורבים יותר ויותר בוויכוחים דתיים ופוליטיים בני זמננו, מה שהוביל לפוליטיזציה של מקצוע הרפואה. כפי שהספר מראה, רופאים, רוקחים ומנתחים כבר לא היו רק מרפאים, אלא גם משתתפים פעילים בחיי היומיום הפוליטיים והאזרחיים. בערים ובעיירות טענו העוסקים בסמכות מיוחדת לאבחון מחלות החברה, דבר המשקף את החשיבות הגוברת של מקצועם. הטקסט בוחן כיצד פוליטיקת הגוף, תופעת הרנסאנס הנפוצה, הייתה מאוכלסת כעת על ידי עסקנים רפואיים שהייתה להם השפעה משמעותית בעיצוב מהלך החברה. הטענה המרכזית של הספר היא שפיתוח הידע המודרני לא היה רק תחום של אליטה דתית קטנה, אלא גם מאמץ קולקטיבי שהונע על ידי רצון לקידמה ורפורמה.''

Devrim Çağında Tıp, İngiltere'nin çalkantılı 17. yüzyılında tıbbın evrimi üzerine yeni bir bakış açısı sunarak, püritenizmin tıbbi ilerlemelerin temel itici gücü olduğu yönündeki uzun süredir devam eden düşünceye meydan okuyor. Bunun yerine, yazar Peter Elmer, iç savaşların ve bunların sonuçlarının, tıbba yönelik geleneksel tutumların yeniden değerlendirilmesi için verimli bir zemin sağladığını ve dini spektrumda bulunan değişikliklerin coşkuyla desteklendiğini savunuyor. Bu dönemde, tıp pratisyenleri, tıp mesleğinin siyasallaşmasına yol açan çağdaş dini ve politik tartışmalara giderek daha fazla dahil oldular. Kitabın gösterdiği gibi, doktorlar, eczacılar ve cerrahlar artık sadece şifacılar değil, aynı zamanda günlük politik ve sivil yaşamda aktif katılımcılardı, dini ve politik yönelimleri genellikle kariyerlerinin gelişimini etkiledi. Şehirlerde ve kasabalarda uygulayıcılar, mesleklerinin artan önemini yansıtan toplumun hastalıklarını teşhis etmede özel otorite talep ettiler. Metin, ortak bir Rönesans fenomeni olan beden politikasının, toplumun gidişatını şekillendirmede önemli bir etkiye sahip olan tıp pratisyenleri tarafından nasıl doldurulduğunu araştırıyor. Kitabın temel argümanı, modern bilginin gelişiminin sadece küçük bir dini seçkinlerin alanı değil, aynı zamanda ilerleme ve reform arzusuyla yönlendirilen kolektif bir çaba olduğudur.

혁명 시대의 의학은 영국의 소란스러운 17 세기 동안 의학의 진화에 대한 새로운 관점을 제공하며, 청교도가 의료 발전의 주요 동인이라는 오랜 개념에 도전합니다. 대신 피터 엘머 (Peter Elmer) 저자는 내전과 그 여파로 의학에 대한 전통적인 태도를 재평가 할 수있는 비옥 한 근거를 제공했으며 종교적 범위에서 발견 된 변화에 대한 열정을 가지고 있다고 주장했다. 이 기간 동안 의료 종사자들은 점점 더 현대의 종교 및 정치 토론에 참여하게되어 의료 직업의 정치화로 이어졌습니다. 이 책에서 알 수 있듯이 의사, 약사 및 외과 의사는 더 이상 치료사 일뿐만 아니라 일상적인 정치 및 시민 생활에 적극적으로 참여했으며 종교적, 정치적 지향은 종종 경력 발전에 영향을 미쳤습니다. 도시와 마을에서 실무자들은 직업의 중요성이 커지는 것을 반영하여 사회 질병 진단에 특별한 권한을 주장했습니다. 이 글은 일반적인 르네상스 현상 인 신체 정치가 어떻게 사회 과정을 형성하는 데 큰 영향을 미쳤던 의료 종사자들에 의해 채워졌는지 탐구합니다. 이 책의 핵심 주장은 현대 지식의 발전은 작은 종교 엘리트의 영역 일뿐만 아니라 진보와 개혁에 대한 욕구에 의한 집단적 노력이라는 것이다.

《革命時代的醫學》一書為英國動蕩的17世紀醫學的發展提供了新的視角，挑戰了長期以來的觀念，即清教徒主義是醫學進步的主要推動力。取而代之的是，作者彼得·埃爾默（Peter Elmer）認為，內戰及其後果為重新評估傳統醫學態度提供了有利的背景，並熱衷於在整個宗教領域發現變化。在此期間，從業人員越來越多地參與當代宗教和政治辯論，導致醫學界的政治化。正如該書所顯示的那樣，醫生，藥劑師和外科醫生不僅是治療師，而且是日常政治和公民生活的積極參與者，他們的宗教和政治取向經常影響他們的職業發展。在城鎮中，醫生聲稱在診斷社會疾病方面具有特殊的權威，這反映了他們職業的重要性。文字探討了文藝復興時期常見的身體政治如何被對塑造社會進程產生重大影響的從業者居住。該書的主要論點是，現代知識的發展不僅是一個小型宗教精英的領域，而且是由進步和改革的願望驅動的集體努力。