The book "Violence and Belief in Late Antiquity: Militant Devotion in Christianity and Islam" by Thomas Sizgorich offers a comprehensive analysis of the evolution of religious violence in the late ancient period, specifically in Christian and Muslim communities between the 4th and 9th centuries. The author argues that the cultivation of violent martyrdom as a path to holiness was not unique to Islam but rather emerged from a matrix established by Christians in late antiquity. This matrix included memory and narrative forms that played a crucial role in shaping individual and communal identities. The book explores how both Christian and Muslim communities elaborated iterations of their faiths that demanded believers to endure or inflict violence on God's behalf, creating militant local pieties that claimed to represent the one and only true form of Christianity or Islam. These militant communities employed a shared system of signs, symbols, and stories to manifest their purity in conflict with imperial powers. Sizgorich examines the role of memory and narrative in the formation of individual and communal selves, highlighting the significance of these elements in shaping the beliefs and practices of both Christian and Muslim communities.

Книга Томаса Сизгорича «Насилие и вера в поздней античности: воинственная преданность в христианстве и исламе» предлагает всесторонний анализ эволюции религиозного насилия в позднеантичный период, особенно в христианских и мусульманских общинах между IV и IX веками. Автор утверждает, что культивирование насильственного мученичества как пути к святости не было уникальным для ислама, а скорее возникло из матрицы, установленной христианами в поздней античности. Эта матрица включала в себя формы памяти и повествования, которые играли решающую роль в формировании индивидуальной и общинной идентичности. Книга исследует, как христианские и мусульманские общины разрабатывали итерации своих вероисповеданий, которые требовали от верующих терпеть или причинять насилие ради Бога, создавая воинственные местные сообщества, которые утверждали, что представляют одну и единственную истинную форму христианства или ислама. Эти воинствующие сообщества использовали общую систему знаков, символов и историй, чтобы продемонстрировать свою чистоту в конфликте с имперскими державами. Сизгорич рассматривает роль памяти и повествования в формировании индивидуального и общинного я, подчеркивая значение этих элементов в формировании верований и практик как христианских, так и мусульманских общин.

livre de Thomas zgorić, Violence et foi dans l'antiquité tardive : dévotion militante dans le christianisme et l'islam, propose une analyse complète de l'évolution de la violence religieuse dans la période tardive, en particulier dans les communautés chrétiennes et musulmanes entre le IVe et le IXe siècle. L'auteur affirme que cultiver le martyre violent comme voie de sainteté n'était pas unique à l'Islam, mais plutôt issu d'une matrice établie par les chrétiens dans l'antiquité tardive. Cette matrice comprenait des formes de mémoire et de narration qui jouaient un rôle crucial dans la formation de l'identité individuelle et communautaire. livre explore comment les communautés chrétiennes et musulmanes ont développé des itérations de leurs croyances qui exigeaient des croyants qu'ils tolèrent ou infligent des violences pour Dieu en créant des communautés locales belliqueuses qui prétendaient représenter une et la seule vraie forme de christianisme ou d'Islam. Ces communautés militantes ont utilisé un système commun de signes, de symboles et d'histoires pour démontrer leur pureté dans le conflit avec les puissances impériales. zgorić considère le rôle de la mémoire et de la narration dans la formation du soi individuel et communautaire, soulignant l'importance de ces éléments dans la formation des croyances et des pratiques des communautés chrétiennes et musulmanes.

libro de Thomas zgoric «La violencia y la fe en la antigüedad tardía: la devoción beligerante en el cristianismo y el islam» ofrece un análisis exhaustivo de la evolución de la violencia religiosa en la antigüedad tardía, especialmente en las comunidades cristianas y musulmanas entre los siglos IV y IX. autor sostiene que el cultivo del martirio violento como camino hacia la santidad no fue único del Islam, sino que surgió de una matriz establecida por los cristianos en la antigüedad tardía. Esta matriz incluía formas de memoria y narrativa que jugaron un papel crucial en la formación de la identidad individual y comunitaria. libro explora cómo las comunidades cristianas y musulmanas desarrollaron iteraciones de sus credos que exigían que los creyentes toleraran o causaran violencia por Dios, creando comunidades locales beligerantes que afirmaban representar una y la única forma verdadera de cristianismo o islam. Estas comunidades militantes utilizaron un sistema común de signos, símbolos e historias para demostrar su pureza en el conflicto con las potencias imperiales. zgoric examina el papel de la memoria y la narrativa en la formación del ser individual y comunitario, destacando la importancia de estos elementos en la formación de las creencias y prácticas tanto de las comunidades cristianas como musulmanas.

O livro de Thomas zgoric «Violência e fé na antiguidade recente: lealdade militante no cristianismo e no Islã» oferece uma análise completa da evolução da violência religiosa no período mais recente, especialmente nas comunidades cristãs e muçulmanas entre os séculos IV e IX. O autor afirma que cultivar o martírio violento como caminho para a santidade não era único para o Islã, mas sim a partir da matriz estabelecida pelos cristãos na antiguidade tardia. Esta matriz incluía formas de memória e narrativa que foram cruciais para a formação de uma identidade individual e comunitária. O livro explora como as comunidades cristãs e muçulmanas desenvolveram as iterações de suas religiões, que exigiam que os crentes tolerassem ou causassem violência por Deus, criando comunidades locais beligerantes que afirmavam representar uma e única forma verdadeira de cristianismo ou Islã. Estas comunidades militantes usaram um sistema comum de sinais, símbolos e histórias para demonstrar a sua pureza no conflito com as potências imperiais. zgoric aborda o papel da memória e da narrativa na formação de um eu individual e comunitário, destacando a importância desses elementos na formação de crenças e práticas tanto cristãs como muçulmanas.

Il libro di Thomas Szgoric «La violenza e la fede nell'antichità tardiva: devozione militante nel cristianesimo e nell'Islam» offre un'analisi completa dell'evoluzione della violenza religiosa nel tardo periodo, soprattutto nelle comunità cristiane e musulmane tra il IV e il IX secolo. L'autore sostiene che coltivare il martirio violento come strada verso la santità non era unico per l'Islam, ma piuttosto è nato da una matrice stabilita dai cristiani nell'antichità recente. Questa matrice comprendeva forme di memoria e narrazione che hanno avuto un ruolo cruciale nella formazione dell'identità individuale e comunitaria. Il libro indaga come le comunità cristiane e musulmane abbiano sviluppato le iterazioni delle loro religioni, che chiedevano ai credenti di tollerare o abusare per l'amor di Dio, creando comunità locali bellicose che sostenevano di rappresentare una sola vera forma di cristianesimo o Islam. Queste comunità militanti hanno usato un sistema comune di segni, simboli e storie per dimostrare la loro purezza nel conflitto con le potenze imperiali. zgoric considera il ruolo della memoria e della narrazione nella formazione di me stesso individuale e comunitario, sottolineando l'importanza di questi elementi nella formazione delle credenze e delle pratiche delle comunità cristiane e musulmane.

Thomas zgorics Buch „Gewalt und Glaube in der Spätantike: Kriegerische Hingabe in Christentum und Islam“ bietet eine umfassende Analyse der Entwicklung religiöser Gewalt in der Spätantike, insbesondere in christlichen und muslimischen Gemeinden zwischen dem 4. und 9. Jahrhundert. Der Autor argumentiert, dass die Kultivierung des gewaltsamen Martyriums als Weg zur Heiligkeit nicht einzigartig für den Islam war, sondern aus einer Matrix hervorging, die von Christen in der Spätantike aufgestellt wurde. Diese Matrix beinhaltete Formen der Erinnerung und des Geschichtenerzählens, die eine entscheidende Rolle bei der Bildung individueller und gemeinschaftlicher Identitäten spielten. Das Buch untersucht, wie christliche und muslimische Gemeinschaften Iterationen ihrer Glaubensbekenntnisse entwickelten, die von den Gläubigen verlangten, um Gottes willen Gewalt zu tolerieren oder zu verursachen, und militante lokale Gemeinschaften schufen, die behaupteten, die eine und einzige wahre Form des Christentums oder des Islam zu repräsentieren. Diese militanten Gemeinschaften verwendeten ein gemeinsames System von Zeichen, Symbolen und Geschichten, um ihre Reinheit im Konflikt mit den imperialen Mächten zu demonstrieren. zgoric untersucht die Rolle von Erinnerung und Erzählung bei der Gestaltung des individuellen und gemeinschaftlichen Selbst und betont die Bedeutung dieser Elemente bei der Gestaltung der Überzeugungen und Praktiken sowohl christlicher als auch muslimischer Gemeinschaften.

”אלימות ואמונה בשלהי העת העתיקה: מסירות מלחמתית בנצרות ובאסלאם” של תומאס סיזגוריץ 'מציע ניתוח מקיף של התפתחות האלימות הדתית בשלהי העת העתיקה, במיוחד בקהילות נוצריות ומוסלמיות בין המאות ה-4 וה-9. המחבר טוען כי טיפוח מות קדושים אלים כדרך לקדושה לא היה ייחודי לאסלאם, אלא נוצר ממטריצה שהקימו הנוצרים בשלהי ימי קדם. מטריצה זו כללה צורות של זיכרון וסיפור סיפורים שמילאו תפקידים מכריעים בעיצוב זהויות אישיות וקהילתיות. הספר בוחן כיצד קהילות נוצריות ומוסלמיות פיתחו חזרות של אמונותיהן שדרשו מן המאמינים לסבול או לגרום לאלימות למען אלוהים, ויצרו קהילות מקומיות דמויות מלחמה שטענו שהן מייצגות צורה אחת ויחידה של הנצרות או האסלאם. קהילות מיליטנטיות אלה השתמשו במערכת משותפת של סימנים, סמלים וסיפורים כדי להפגין טוהר שלהם בעימות עם המעצמות הקיסריות. סיזגוריץ 'רואה את תפקידם של הזיכרון והסיפורים בעיצוב העצמי האישי והקהילתי, ומדגיש את משמעותם של מרכיבים אלה בעיצוב האמונות והמנהגים של קהילות נוצריות ומוסלמיות.''

Thomas zgorich'in "Geç Antik Çağda Şiddet ve İnanç: Hıristiyanlık ve İslam'da Savaşçı Bağlılık", Geç Antik dönemde, özellikle 4. ve 9. yüzyıllar arasındaki Hıristiyan ve Müslüman topluluklarda dini şiddetin evriminin kapsamlı bir analizini sunar. Yazar, kutsallığa giden bir yol olarak şiddetli şehitliğin yetiştirilmesinin İslam'a özgü olmadığını, bunun yerine geç antik çağda Hıristiyanlar tarafından kurulan bir matristen kaynaklandığını savunuyor. Bu matris, bireysel ve toplumsal kimlikleri şekillendirmede çok önemli roller oynayan hafıza ve hikaye anlatımı biçimlerini içeriyordu. Kitap, Hıristiyan ve Müslüman toplulukların inançlarının, inananların Tanrı aşkına şiddete tahammül etmelerini veya şiddet uygulamalarını gerektiren, Hristiyanlığın veya İslam'ın bir ve tek gerçek biçimini temsil ettiğini iddia eden savaşçı yerel topluluklar yaratmalarını nasıl geliştirdiklerini araştırıyor. Bu militan topluluklar, emperyal güçlerle çatışmada saflıklarını göstermek için ortak bir işaret, sembol ve hikaye sistemi kullandılar. zgorich, hafızanın ve hikaye anlatımının bireysel ve toplumsal benliği şekillendirmedeki rolünü göz önünde bulundurur ve bu unsurların hem Hristiyan hem de Müslüman toplulukların inanç ve uygulamalarını şekillendirmedeki önemini vurgular.

Thomas zgorich의 "후기 고대에 대한 폭력과 신앙: 기독교와 이슬람에 대한 전쟁과 같은 헌신" 은 후기 골동품 시대, 특히 4 세기와 9 세기 사이의 기독교와 무슬림 공동체에서 종교 폭력의 진화에 대한 포괄적 인 분석을 제공급합니다. 저자는 거룩함의 길로 폭력적인 순교를 키우는 것이 이슬람에 고유 한 것이 아니라 고대에 그리스도인들이 설립 한 매트릭스에서 비롯된 것이라고 주장한다. 이 매트릭스에는 개인 및 공동 정체성을 형성하는 데 중요한 역할을 한 형태의 메모리 및 스토리 텔링이 포함되었습니다 이 책은 기독교와 무슬림 공동체가 어떻게 신자들이 하나님을 위해 폭력을 용납하거나 가해 야하는 그들의 믿음의 반복을 어떻게 발전 시켰으며, 하나의 진정한 형태의 기독교 나 이슬람을 대표한다고 주장하는 전쟁 같은 지역 사회를 만들었습니다. 이 무장 공동체는 공통된 표시, 상징 및 이야기 시스템을 사용하여 제국의 힘과 충돌하여 순결을 보여주었습니다. zgorich는 개인과 공동체 자아를 형성하는 데있어 기억과 스토리 텔링의 역할을 고려하여 기독교와 무슬림 공동체의 신념과 관행을 형성하는 데있어 이러한 요소의 중요성을 강조합니다.

托馬斯·西茲戈裏奇（Thomas zgorich）的著作《古代晚期的暴力和信仰：基督教和伊斯蘭教的好戰奉獻精神》全面分析了古代晚期宗教暴力的演變，特別是在4至9世紀的基督教和穆斯林社區。作者認為，培養暴力烈士作為通往聖潔的道路並不是伊斯蘭教獨有的，而是源於基督教徒在上古晚期建立的矩陣。該矩陣包括記憶和敘事形式，在塑造個人和社區身份方面發揮了關鍵作用。該書探討了基督教和穆斯林社區如何發展其信仰的叠代，這些信仰要求信徒為了上帝而容忍或施加暴力，從而建立了好戰的當地社區，這些社區聲稱代表了基督教或伊斯蘭教的一種也是唯一的真正形式。這些好戰的社區使用共同的符號，符號和故事系統來證明他們在與帝國大國的沖突中的純潔。zgorich著眼於記憶和敘事在塑造個人和社區自我中的作用，強調了這些元素在塑造基督教和穆斯林社區的信仰和實踐中的重要性。